טור אישי ברשת ב': על המפקירים (08.07.11) | דרך חיים

טור אישי ברשת ב': על המפקירים (08.07.11)

מאת: צוות דרך חיים    פורסם ב:19.02.2012


 

תאונת דרכים איננה מעשה רצוני או כזה שיש בו כוונת תחילה, על כך אין ויכוח.
אסור לנו כחברה להיות סלחנים ולקבל את "התופעה" כגזירת גורל.
תאונות דרכים ניתנות למניעה ועל כל אחד מאיתנו לעשות כל שביכולתו לנהוג בבטיחות ולהתנהג בתבונה, לא רק בכביש אגב . גם המדינה חייבת לממש את אחריותה לבטוחננו בדרכים.
תאונת פגע וברח היא אירוע אחר, שבחלקו הראשון עונה לקריטריונים הללו של תאונה ובחלקו השני הוא אירוע פלילי לכל דבר .
שלא נטעה – לפגוע , וודאי להרוג , איננו עניין נורמטיבי ככלל.
לצד העלאת המודעות לתופעה, עולה ובצדק, גם עוצמת הרגשות והשיפוטיות שלנו כלפי פוגעים בתאונות דרכים. ובוודאי כלפי פוגעים שבורחים מהזירה. יחד עם זאת, אסור שנקבל בסלחנות תאונה בה היה מעורב למשל, נהג שיכור שהרג, רק כי הוא לא ברח מהמקום. נהג כזה איננו נהג נורמטיבי. בין אם נשאר או ברח, הוא נהג בהפקרות.
הלם ופאניקה, הן תופעות שיכולות לגרום גם לאדם נורמטיבי שפגע , לעיתים שלא באשמתו,לברוח. למזלנו זו לא תופעה שכיחה. אדם שפגע וברח בהחלט ראוי לגינוי חברתי אולם לצידה, בחברה הוגנת , גם הוא ראוי למשפט צדק בו ייבחנו שאלות נוספות כמו – מה הרקע התעבורתי שלו, האם היה פסול רישיון , שיכור, עבריין נמלט, או נטול ביטוח? עובדות שהופכות את הבריחה בסבירות רבה יותר , לבריחה מתוך מודעות ולא פאניקה ועל בריחה כזו אסור לעולם להיות סלחנים . הבורחים "הנורמטיביים" במרכאות, בד"כ מסגירים עצמם מיד למשטרה ונמנעים מהמשך ממניפולציות משפטיות .
ובאותה נשימה , כדאי גם לומר כי החלטה על החזרת רישיון נהיגה לנהג עם עשרות עבירות חמורות (ראו ערך השיכור..) היא כתאונת פגע וברח של המדינה מול האזרח. רק שכאן אין "תאונה" ויש רק בריחה מאחריות חברתית של המחליט שמפקיר אותנו בזירה עם פורעי חוק המסוכנים לחיינו.

 

לקריאה באתר רשת ב  לחצו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *